Carmit Hassine | Artist’s Statement

In my works, I raise questions about the body’s constraints and limitations, while emphasizing boundlessness and artistic-conceptual freedom. The image originates in physical associations. As raw materials, I use paramedical objects originally employed as bodily aids, as well as images extracted from nature and the industrial world.

My work process consists of casting templates from the physical body itself. While created, the image is stripped from its directness, expands and undergoes a transformation. In my encounter with the material, I try to maintain “perceptual freedom,” eliminating self-control and being attentive to the artistic process, while also heeding the qualities of the material, the mass, and the changes triggered by the features of the substance itself.

The resulting images rely on the memory of their “past,” carrying a formal “genetic” load whose values have altered. This development enables me to crossbreed different bodies, as well as creating hybrid of organic body and artificial substance. At times, the image may resemble an organ or some virtually unidentifiable and nonfunctional prosthesis. It is a seam between the remnants of the authentic body and the physical presence illustrating it, which creates a duality, providing room for individual interpretation.

As opposed to works in which the shape of the “original” object in itself is transformed, there are those in which the images have not drawn away from their prevalent function or concrete definition. In these instances, the material itself lends them their traits, thereby introducing a different exegetic option.

I liken myself to a lab technician who creates inside a medical laboratory, researching the body, substance, sensation, and consciousness. Doing the research, I am intrigued by the “mistakes” along the way. I cherish and preserve them as precious mutations which signify the arbitrariness innate to nature, the lack of rules and regularity, which, for me, open up a space for different interpretations of “truth”.

בעבודותיי אני מעלה שאלות על מגבלות הגוף ובאותה עת אני מנכיחה חוסר גבולות וחופש מחשבתי – אמנותי. הדימוי מתחיל מאסוציאציות גופניות, כאשר נקודת המוצא של חומרי הגלם שלי היא שימוש באובייקטים פרא-רפואיים הנצרכים כעזרים לגוף לצד ליקוט דימויים מהטבע ומהעולם התעשייתי. תהליך העבודה שלי כולל הכנת תבניות מהגוף הפיזי עצמו כאשר תוך כדי היצירה הדימוי מתרחק מהישירות שלו, מתרחב ועובר טרנספורמציה. במפגש עם החומר אני מנסה לנוע בתוך “חופש תפיסתי”, כוונתי היא להסרת השליטה העצמית והקשבה לתהליך האמנותי עצמו. כל זאת מתוך תשומת לב לתכונות החומר, המסה, ולשינויי שנוצר מתוך מאפייני החומר עצמו. הדימויים שמתקבלים נשענים על זיכרון ה”עבר” שלהם ונושאים מטען “גנטי” צורני שהחליף את ערכיו. התפתחות זו מאפשרת לי יצירה של היברידיות בין גוף לגוף ובין גוף-אורגני לחומר-מלאכותי. לעיתים זה יוכל להיות דימוי שמזכיר איבר מסוים או תותבת שכבר כמעט בלתי מזוהים וחסרי פונקציונאליות. זהו תפר בין שרידי הגוף האותנטי לבין הנוכחות החומרית שממחישה אותו אשר יוצרת דואליות ונותנת מרחב לפרשנות הצופה

לעומת עבודות אשר בהן הצורה עצמה של אובייקט ה”מקור” עוברת טרנספורמציה ישנן עבודות אשר הדימויים בהן לא התרחקו מההגדרה הקונקרטית / פונקציונאלית שלהם. במקרים אלה החומר עצמו מקנה להם את תכונותיהם ובכך נותן אפשרות פרשנית אחרת בקריאת הדימוי.

אני מדמה את עצמי ללבורנטית אשר יוצרת במעבדה רפואית ועוסקת בחקר הגוף, החומר, התחושה והתודעה. במהלך המחקר אני מוקסמת מן ״הטעויות״ בדרך, משמרת אותן כמוטציות יקרות ערך אשר מסמלות את המקריות הקיימת בטבע, חוסר החוקיות ולתפיסתי דווקא אלה נותנות מרחב לפרשנויות שונות על מושג ה”אמת”.